פסק-דין בתיק ע"ע 31756-01-12

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.                 לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ס"ע 14784-07-11; סגנית הנשיא איטה קציר ונציגי הציבור מר אלכס רייכנשטיין ומר יצחק עין גיל). בית הדין האזורי דחה את בקשתה של המערערת למתן צו עשה לביטול ההחלטה לפסול את מועמדותה כמתמחה בבית המשפט העליון, וכן לתיקון או לביטול נהלים של מנהל בתי המשפט בכל הקשור להעסקת בעלי קרבה משפחתית מדרגה ראשונה כעובדים במערכת בתי המשפט. 

התשתית העובדתית

2.                 אלו הם עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי:

א.     המערערת, סטודנטית למשפטים באוניברסיטת חיפה, הגישה ביום 10.6.2010 את מועמדותה לתפקיד מתמחה בבית המשפט העליון (להלן: הבקשה).

ב.     המערערת צירפה לבקשתה הצהרה בדבר קירבה משפחתית מדרגה ראשונה לרשם נדים מוראני (אביה של המערערת), המכהן כרשם לעניינים אזרחיים וענייני משפחה בבית משפט השלום בקריות.

ג.       המערערת זומנה לראיונות קבלה בפני העוזרים המשפטיים של השופט מלצר (ביום 4.7.2010) ושל השופט ג'ובראן (ביום 13.7.2010). כמו כן, זומנה המערערת לראיונות בפני השופט מלצר (ביום 13.7.2010), ובפני השופט ג'ובראן (ביום 20.7.2010).

ד.      השופט ג'ובראן החליט לקבל את המערערת להתמחות, אולם לאור הצהרתה על קירבה משפחתית לרשם מורני, הועברה בקשתה לבחינתו של המשיב 1 (להלן: מנהל בתי המשפט או המנהל), כבקשה חריגה,  בהתאם לנוהל מנהל בתי המשפט לאיתור וקליטת מתמחים (להלן: נוהל המתמחים), ונוהל מנהל בתי המשפט להעסקת קרובי משפחה במערכת בתי המשפט (להלן: נוהל העסקת עובדים) (להלן ביחד גם - הנהלים).

ה.     מנהל בתי המשפט לא מצא כי מתקיימות נסיבות מיוחדות בגינן יש לאשר למערערת להתמחות חרף קרבת המשפחה, ועל כן, ביום 27.7.2010 הודיע השופט ג'ובראן למערערת בשיחה טלפונית, כי היא אמנם נמצאה מתאימה להתמחות, אולם  הוא מנוע מלקבלה כמתמחה שלו, עקב  קרבתה המשפחתית לרשם מוראני.

ו.       ביום 28.7.2010 פנתה המערערת, באמצעות בא כוחה, למנהל בתי המשפט בטענה, כי בעצם זימונה לראיונות בפני השופט מלצר והשופט ג'ובראן,  יש לראות כאישור מועמדותה על ידי מנהל בתי המשפט, וכי פסילת בחירתה להתמחות, מבלי שניתנו לה הסברים על ההחלטה ותוך מניעת זכות הטיעון, הינה בניגוד לנוהל העסקת עובדים ונוהל המתמחים.

ז.       ביום 8.8.2010 השיבה עורכת דין הרמל, ממונה (יעוץ משפטי) במערכת בתי המשפט, לבא כוח המערערת, כי הליך מתן אישור העסקה על ידי מנהל בתי המשפט, הינו הליך ביניים בטרם קליטת המועמד למערכת, ומטרתו לשמור על טוהר המידות במערכת בתי המשפט, תוך עריכת איזון ראוי בין אינטרסים שונים ומתן הזדמנות ראויה למועמד שיש לו קרוב משפחה המועסק במערכת. עורכת דין הרמל הוסיפה, כי מועמדותה של המערערת נבחנה כבקשה חריגה, ונמצא כי אין לאשר את הבקשה בהתחשב בסוג הקרבה ובתפקידו של קרוב המשפחה, וזאת על מנת למנוע פגיעה באמון הציבור ולו למראית עין. 

ההליך בבית הדין האזורי

3.                 בית הדין האזורי דחה את בקשת המערערת למתן צו עשה לביטול ההחלטה על פסילת מועמדותה של המערערת כמתמחה בבית המשפט העליון, בקובעו כי מדובר בהחלטה סבירה, המצויה בתחום שיקול דעתו וסמכותו של מנהל בתי המשפט.

4.                 בית הדין האזורי, דחה את עתירתה של המערערת לביטול נוהל העסקת עובדים, ולביטול נוהל המתמחים, בכל הקשור להעסקת עובדים בעלי קרבה משפחתית מדרגה ראשונה לעובדים במערכת בתי המשפט, בקובעו כי מדובר בפגיעה מידתית, העומדת בתנאי פסקת ההגבלה הקבועים בסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק, התשנ"ד- 1994 (להלן - חוק יסוד חופש העיסוק).

5.                 בית הדין האזורי הגיע למסקנה, כי נוהל העסקת עובדים חל על כלל עובדי מערכת בתי המשפט, ובכללם המתמחים; כי אין בנסיבות העניין לקבל את טענת המערערת שלפיה הזמנתה לראיונות בפני השופטים יצרו אצלה ציפייה והסתמכות; כי אכן בהתאם לנוהל העסקת עובדים, היה על המשיבים להעביר את בקשתה של המערערת לאישורו של מנהל בתי המשפט, כבקשה חריגה, בטרם זימונה לראיונות בפני השופטים, ברם " במאזן השיקולים העומדים על הפרק במקרה דנן, עומדים לנגד עינינו תכליתם ומטרתם של נוהל מתמחים ונוהל העסקת עובדים למניעת העדפה שאינה עניינית של קרובי משפחה, מניעת מצבים של ניגוד עניינים ושמירה על טוהר המידות ואמון הציבור במערכת בתי המשפט";  כי נודע למערערת על פסילת מועמדותה עוד בטרם הסתיים הליך קליטתה כעובדת במערכת בתי המשפט, ולכן לא נפגע אינטרס ההסתמכות של המערערת; כי אין לקבל את טענת המערערת לפיה נשללה ממנה זכות הטיעון, מאחר שבמסגרת מכתבים שנשלחו מטעם בא-כוחה למשיבים, ניתנה לה הזדמנות נאותה להעלות את טענותיה בכל הנוגע להחלטת מנהל בתי המשפט לפסול את מועמדותה בשל הקרבה המשפחתית, כאשר על פי ההלכה הפסוקה ניתן לממש את זכות הטיעון בכתב.

הערעור

עיקר טענות המערערת

6.                 המשיבים לא חקרו את המערערת על גרסתה העובדתית בתצהירה, ומשכך, בהתאם להלכה הפסוקה, על בית הדין לקבל את גרסתה ללא סייג. לאור נתון זה מסתבר, כי נפלו טעויות עובדתיות בפסק הדין של בית הדין האזורי.